פסק-דין בתיק ע"פ 2817/07

1.         ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ה. אסיף) מיום 26.12.07 בת.פ. 2915/03 לפיו קיבלה הערכאה הראשונה את בקשתה של המשיבה והטילה עליה  את ביצוע צו ההריסה שניתן נגד המערער ביום 3.3.05 בע.פ. 1206/04 של בית המשפט המחוזי בחיפה, מכוח ההוראה שבס' 205 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק או חוק התכנון והבניה).

2.         בת.פ. 2915/03 הנ"ל, הואשם המערער בכך שבנה בסמוך לכפר ג'ת מבנה שכלל רצפת בטון בשטח של כ - 150 מ"ר והכנה ליציקת עמודים. זאת הוא עשה בלא היתר, ועל קרקע חקלאית. לאחר שהורשע בעבירות שיוחסו לו (בניה בלא היתר, שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר וביצוע עבודה ללא היתר) הוטל עליו בגזר הדין מיום 26.1.04 קנס בסך 5,000 ש"ח; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, וכן חוייב המערער לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח שלא ימשיך בבניה אלא אם יקבל היתר וכן שלא יעבור על הוראות חוק התכנון והבניה משך שנתיים.

            המשיבה ערערה (ע"פ 1206/04) על קולת העונש בגזר הדין, וביום 3.3.05 הודיע ב"כ המשיבה לערכאת הערעור כי הצדדים הסכימו על העלאת הקנס לסכום של 12,000 ש"ח וכן כי "יינתן צו הריסה על המבנה שיותלה במשך 12 חודשים מהיום. תהיה התחייבות של ... (המערער) שלא תימשך שום בניה במבנה ובודאי שלא יתאכלס המבנה". ב"כ המערער הסכים לכך ובית המשפט המחוזי פעל על פי ההסדר, קיבל את הערעור, ושינה את גזר הדין: העמיד את הקנס ע"ס 12,000 ש"ח וכן נתן "צו הריסה שיכנס לתוקף כעבור 12 חודש מהיום", היינו  - 3.3.06.

            ביום 3.5.05 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום נוסף נגד המערער, (ת"פ 1585/05) שכלל שני אישומים. באישום הראשון העבירה היא אי קיום צווים של בית המשפט, בכך שהמשיך בבניה והוא עומד לאכלס את המבנה, ובאישום השני נטען כי הוא משתמש במבנה, והעבירה היא שימוש ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה ובסטיה מתכנית.

            כב' השופט מסארווה ראה לנכון לזכות את המערער מן המיוחס לו באישום הראשון, הרשיעו בעבירה שבאישום השני וגזר עליו ביום 12.9.05 מאסר על תנאי של 6 חודשים ל - 3 שנים שלא יעבור עבירה על סעיפים 204, 205, 210, 237, 240 וכל עבירה שבה הורשע בתיק הנ"ל; קנס בסך 20,000 ש"ח, והתחייבות ע"ס 20,000 ש"ח. כמו כן הוא אסר על המערער או מי מטעמו להשתמש במבנה, אלא אם כן יקבל היתר שניתן כדין ע"י הרשויות המוסמכות.

            על כך ערערה המשיבה (ע"פ 709/05) וטענה כי לא היה מקום לזכות את המערער מן העבירה שבאישום הראשון. הערעור התקבל בחלקו ובפסק הדין מיום 6.4.06, הועמד הקנס ע"ס 30,000 ש"ח ותקופת המאסר המותנה הוארכה. יתר חלקי גזר הדין נשארו בעינם. 

            ביום 7.5.06 הוגש נגד המערער אישום נוסף בגין המבנה (ת"פ 1900/06 בבית משפט השלום בחיפה). באישום הראשון טענה המשיבה כי המערער לא קיים את צו הריסה הנ"ל, וייחסה לו עבירה של אי קיום צווים של בית משפט. באישום השני יוחסה לו העבירה של שימוש ללא היתר במבנה.

            תיק זה נשמע בפני כב' השופט קוטון, ולאחר הודייה של המערער במיוחס לו בשני האישומים הורשע המערער בעבירות האמורות. כב' השופט קוטון ראה בחומרה את מעשיו של המערער וציין בגזר הדין, תוך הסתמכות על דברי בית המשפט העליון ברע"פ 1920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2007(1) 4559, כי 

"הנאשם ממשיך לאכלס את המבנה, להשתמש בו ללא היתר, בניגוד לחוק ולצווי בתי המשפט וממאן להרסו במשך תקופה לא מבוטלת. ... מתקבל הרושם, כי אין בדעתו לעשות לקיום צווי בתי המשפט גם כיום וכי הוא ימשיך ויבצע את העבירות בהן הורשע בהליך שבפני.

.....

פעולתו של הנאשם אינה רק עבריינית במובן הצר של המילה, כי אם יש בה גם התרסה בוטה כנגד שלטון החוק, יש בה זלזול מתמשך בחוק ובצווי בית המשפט והיא מצביעה על חוסר נכונות בסיסית מצידו של הנאשם לקיים את המוטל עליו, להפסיק את השימוש האסור במבנה ולעשות להריסת המבנה. ... משאלו פני הדברים יש להטיל על מבצעי העבירות עונשים כבדים לרבות מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. "

            באשר לביצוע צו ההריסה העיר כב' השופט קוטון בגזר הדין כי

"בסמכותה של המאשימה, לבקש במעמד גזירת הדין, להביא לביצוע הצו באמצעיה היא. עיון בטיעוני המאשימה בהליכים השונים, הן בבית המשפט בחדרה והן בערעורים על גזרי דינו מגלה, כי לא נתבקשה בקשה כזו ע"י נציגי המאשימה , ... אין צורך לומר, כי תכלית ההליכים הינה קיום דיני התכנון והבניה ולא בהכרח מאסרם של הנאשמים. משאלו פני הדברים, ראוי כי אף המאשימה תעשה לקיום וביצוע הצווים עת נוכחים אנו כי אלו לא מבוצעים במשך תקופה משמעותית."

3.         במצב האמור, לאחר שהמערער לא קיים את צו ההריסה שניתן ביום 3.3.05 ושנכנס לתוקפו ביום 3.3.06 ולנוכח הערותיו דלעיל של כב' השופט קוטון, פנתה המשיבה ביום 23.7.07 לבית משפט השלום בחדרה, ובהליך ביניים במסגרת ת"פ 2915/03 הנ"ל הגישה "בקשה להטלת ביצוע הריסה על הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה". בבקשתה מגוללת המשיבה את השתלשלות העניינים, מפרטת את פסקי הדין שניתנו, מציינת כי "עד ליום הגשת בקשה זו המערער לא הרס את המבנה כפי שצווה לעשות כמפורט" בפסק הדין מיום 3.3.05 בע"פ 1206/04 הנ"ל, ולפיכך "מבוקש מבית המשפט הנכבד להתיר למאשימה לבצע את ההריסה בעצמה ועל חשבון הנאשם עפ"י סמכותו לפי סעיפים 205, 207, ו 207א לחוק."

            כמוסבר בס' 3 לסיכומי טענות המשיבה, "הבקשה דנן להטלת ביצוע צו ההריסה הוגשה ע"י המאשימה מטעמי זהירות, על מנת שלא תהא לנאשם טענה כי צו ההריסה בוצע על ידה שלא כדין, וזאת מכיוון שבדרך כלל ביצוע צו ההריסה מוטל על הבונה" כמשתמע מהאמור בס' 205(1) לחוק. לשיטת המשיבה, "ההחלטה על מי להטיל ביצועו של צו ההריסה הינה החלטה אופרטיבית במהותה שלא לומר טכנית" ו"אין לראות בשינוי ההוראה בדבר זהות מבצע ההריסה כשינוי הפוגע בעקרון סופיות הדיון."

            המשיב טוען, לעומת זאת, כי מדובר בשינוי מהותי של הצו, דבר המנוגד לעקרון סופיות הדיון, וגם אינו מתיישב עם הסדרי הטיעון שנקשרו בין הצדדים בהליכים שנסתיימו.

4.         סעיף 205 לחוק התכנון והבניה דן באמצעים נוספים, עליהם יכול בית המשפט להורות בדונו בעניינו של נאשם בעבירות בניה, כדלקמן:

" הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 204, רשאי בית המשפט, בשעת גזר הדין -

(1) לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי הועדה המקומית, אם ביקשו על כך הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע;